#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י. 1 במה שונה א&quot;י משאר הארצות (4)?	"ארץ ישראל נבראה תחילה שנאמר ""עד לא עשה ארץ וחוצות"".<p dir=""rtl"">א""י משקה אותה הקב""ה בפני עצמו וכל העולם ע""י שליח שנאמר ""הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות"".</p><p dir=""rtl"">א""י שותה מי גשמים ושאר העולם מי תמצית מהנ""ל. ריב""ל אומר כל העולם מתמצית גן עדן שותה שנאמר ""ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו'..""</p><p dir=""rtl"">א""י שותה תחילה וכל העולם לבסוף, משל לאדם שמגבל גבינה נוטל את האוכל ומניח את הפסולת.</p>"	תענית י.		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י. 2 מהו גודל מצרים, כוש, עולם, גן, עדן, גיהנום?	מצרים&nbsp;&nbsp;- ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה, והוא אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים בגן, וגן אחד מששים לעדן, ועדן אחד מששים לגיהנום, נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנום, ויש אומרים גיהנום אין לה שיעור, ויש אומרים עדן אין לה שיעור.	תענית י.		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י. 3 (ד: ו.) מאימתי שואלים את הגשמים בא&quot;י ובגולה?	"שנינו במשנה (י.) לת&quot;ק בג' חשון, לרשב&quot;ג בז' בו, ט&quot;ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. אמר רבי אלעזר הלכה כר&quot;ג.<p dir=""rtl"">לעיל ו. איתא שתחילת השאלה תלוי ברביעה ראשונה, לר&quot;מ בג' חשון, לר' יהודה בז' ולר' יוסי בי&quot;ז, ואמר רב חסדא הלכה כר' יוסי (ע' רש&quot;י שיש גורסים ר' יהודה) ואמימר אמר שאמר הלכה כר&quot;ג במשנתנו.</p><p dir=""rtl"">לעיל ד: איתא שלר' יהודה מתחיל להזכיר מיו&quot;ט אחרון של חג במוסף ומיד אח&quot;כ מתחיל לשאול ופסק ר' יוחנן כוותיה, א&quot;ל שחולק על ר&quot;א שפסק כר&quot;ג, וא&quot;ל מה שאמר ר&quot;ג בז' בחשון ופסק ר&quot;א כוותיה הינו בזמן הבית דאיכא עולי רגלים ור' יוחנן קאי בזמן הזה.</p><p dir=""rtl"">בגולה - איתא בגמרא (י.) עד שישים בתקופה, יום ששים עצמו רב אמר כלאחר ששים ושמואל אמר כלפני ששים, פסק רב פפא כלאחר ששים.</p>"	תענית י.		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י. 4 'אמר רב הונא יחידים מתענין שלש תעניות שני וחמישי ושני' מאי קמשמע לן?	דס&quot;ד שהטעם שמתחילים להתענות בשני ולא בחמישי שלא להפקיע השערים, אבל בתענית של יחידים יכולים להתחיל בחמישי, קמ&quot;ל דוקא שני וחמישי ושני.	תענית י.		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י: 2 מי שהיה מתענה על צרה ועברה, ההולך ממקום שמתענים למקום שלא מתענים ולהיפך, שכח ואכל ושתה, האם מתענה ומשלים?	"התענה על הצרה ועברה - מתענה ומשלים (ע' בראשונים מדוע אינו דומה לציבור שהתענו על הגשמים וירדו להם גשמים).<p dir=""rtl"">ההולך ממקום שלא מתענים למקום שמתענים ולהיפך - מתענה ומשלים.</p><p dir=""rtl"">שכח ואכל ושתה - אל יתראה בפני הצבור ואל ינהיג עידונין בעצמו כדאמר יעקב לבניו &quot;למה תתראו&quot;. </p>"	תענית י:		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"י: 3 מה הביאור במה שאמר יעקב לבניו &quot;למה תתראו&quot;?<p dir=""rtl"">ומה שאמר יוסף לאחיו &quot;אל תרגזו בדרך&quot;?</p>"	"למה תתראו - אל תראו עצמכם כשאתם שבעים לא בפני עשיו ולא בפני ישמעאל כדי שלא יתקנאו בכם.<p dir=""rtl"">&quot;אל תרגזו בדרך&quot; - אל תעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך וה&quot;מ לעיונא, אבל למגרס חייבים שכל שנים שהולכים בדרך ואין ביניהם ד&quot;ת ראוי לשרפם באש כדאשכחן באליהו ואלישע. במתניתא תנא שאמר להם אל תפסיעו פסיעה גסה שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, והכניסו חמה לעיר כדאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.</p>"	תענית י:		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	י: 4 ההולך בדרך כמה יאכל ומדוע?	לא יאכל יותר משני רעבון. בבבל אמרו משום מעיינא (שתזיק לו האכילה) וכן נקט רב פפא, במערבא אמרי משום מזוני. איכא ביניהו דיתיב בארבא א&quot;נ דקאזיל מאונא לאונא.	תענית י:		ראשון
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"י: 1 מנין שאדם צריך לצער עצמו עם הציבור וכיצד מצטער? <p dir=""rtl"">ומה שכרו עם מצטער וענשו אם אינו מצטער?</p>"	"יצער עצמו עם הציבור שכן מצינו במשה דכתיב &quot;ויקחו אבן וישימו תחתיו&quot; וכי לא היה להם כר או כסת לשים תחתיו אלא משה רצה להיות עמם בצער. וכל המצטער עם הציבור זוכה ורואה בנחמת הציבור.<p dir=""rtl"">כל המרעיב עצמו בשעת רעבון ניצל ממיתה משונה שנאמר &quot;ברעב פדך ממות&quot; לא אמר מרעב אלב ברעב בשכר שמרעיב עצמו.</p><p dir=""rtl"">אסור לאדם לשמש מיטתו בשעת רעבון שנאמר &quot;וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב&quot;, אבל חסוכי בנים מותרים.</p><p dir=""rtl"">בזמן שישראל שרוים בצער ופירש אחד מהם, שני מלאכי השרת המלוים את האדם מניחים ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפירש מדרכי ציבור אל יראה בנחמתן. וכן הכתוב אומר על ההולך לביתו לאוכל ולשתות בשעה שהציבור בצער &quot;והנה ששון ושמחה ... אכול ושתה כי מחר נמות: ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון&quot; [זה מידת בינונים, אבל מידת רשעים &quot;אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר: וכתיב בתריה &quot;הצדיק אבד ואין איש שם על לב ... כי מפני הרעה נאסף הצדיק].</p>"	תענית י:		ראשון
